עת לישון ועת לקום

עת לישון ועת לקום

מי לא היה רוצה להיות משוחרר מסבלו? מי לא היה רוצה חיים טובים יותר? בריאים יותר? מלאי חיות וחיוניות? חיים שמחים ומאושרים יותר? נכונים יותר?

כולנו נכון? כל אחד מאיתנו יקמץ גבותיו ברצינות ויענה בישירות ובבטחה 'כן אני רוצה, בוודאי, הלוואי מי ייתן, …'
אבל מה באמת אנחנו מוכנים לעשות בשביל זה? כמה רחוק אנחנו זזים מספת הנוחות של חיינו?

בכל הספרים, המסורות, המורים כולם אומרים שזה ממש מתחת לאפנו , ממש כאן מעבר לפינה… אולי זה לא כ"כ רחוק כפי שנדמה לנו, ואולי אנחנו רק מספרים לעצמנו שזה רחוק כדיי שאותו אגו שלטתן ימשיך למשול ויושאר במקומו ב"ספת הנוחות" על כס המלכות.
(מעניין לבחון את זה בחיים, מי זה שמטרפד את 'עסקת חיינו' ? , מי זה שמטרפד את המאמצים והעשייה למען חיים שלמים יותר, נכונים יותר, אוהבים יותר??)

בכל המסורות הרוחניות , מסורות שמטרתן להביא את בן האדם לחוויה של שקט,טוהר, אושר עילאי, לשחרורו מהסבל,הינדואיזם , בודהיזם, יוגיזם,יהדותיזם, נצרותיזם וכו'…
כולן מדגישות את החשיבות של אימון אשר נעשה בהתמדה בעקביות עם רצף. הכוונה היא לא לכל סוג של אימון אלא לאותו אימון/תרגול שתומך בהיבט של שחרור, ניקיון, אימון שכל מטרתו ליצור בהירות ולנקות את הלכלוך והאבק שנדבק על החלון שדרכו אנו רואים וחווים את החיים.

"אימון זה מושרש היטב
כאשר הוא נעשה בתשומת לב,
לאורך זמן וללא הפסקה."

– מתוך היוגה סוטרא לפטנג'לי פרק 1 –סוטרא 14

בפשטות חישבו על זה שאם לא ננקה את החלון מדיי שבוע הלכלוך יצטבר ויצטבר עד שלבסוף לא נוכל לראות את הצבעים, את החיים כפי שהם. הסגול יהפוך לחום, הלבן לאפור, האדום לחום כהה וכן הלאה. אם ננקה את החלון אחת לחודש תידרש מאיתנו עבודה קשה מאוד לנקות את השכבות הרבות שהתגבשו, אם נהייה מסורים וננקה את החלון מדיי שבוע, פעמיים בשבוע אפילו שלוש או יותר , החלון יישאר נקי, צלול ,בהיר, נוכל לראות ולחוות את הצבעים, המראות והנופים בדיוק כפי שהם, לא יהיה עוד חיץ, לא תהייה עוד הפרדה, המציאות תופיע במלוא הדרה.

דוגמה נוספת ופשוטה מהטבע היא אש המדורה. לא משנה אם אני אתפלל, או יתכוון בכל ליבי במהלך ישיבה במדיטציה שהאש תבער לנצח, אם לא אוסיף עצים למדורה סופה לדעוך, להיכבות ולהפוך לעפר, אם אמשיך להוסיף עצים למדורה, אש השינוי, אש הטרנספורמציה, תמשיך ותבער ותוכל להאיר את כל אותם מקומות שהיו חשוכים בעבר, תוכל לשרוף כל בורות וחוסר ערנות שתופיע…

מטרת המאמר/ המילים שרשומות כאן היא לא לספק תשובות, 'מרשם רופא' שיתאים לכולם , למהו האימון הנכון? מהי התדירות הנכונה? מה בדיוק לעשות ואיך, נכון אפשר למצוא המלצות בספרים ובכתבים, אך שוב מטרת המאמר הזה הוא לעורר את המחשבה, קצת להגות בזה , לבחון ולחקור את השאלות הללו פנימה , כל אחד עם עצמו, כל אחד עם איך שזה מתבטא אצלו בחיים האישיים.

חישבו מהו האימון,(=בסנסקריט הסדהנה), שלכם?
מה אתם עושים? מהי הפרקטיקה היומיומית שלכם?
בכל הרמות , בכל ההיבטים, מהו התרגול שלכם? כמה ומתי? תרדו לפרטים..
למשל: תרגול יוגה, מדיטציה, קריאה, כתיבה, הגות, אורח חיים, תזונה…

מהי הפרקטיקה שלכם במערכות יחסים? בקשרים?
מה מנחה אתכם באותם קשרים עם החברים, המשפחה, בעבודה?

חשבו שתדעו מהי הפרקטיקה שלכם, שתהיו בתשומת לב יום יומית לאימון שלכם,
מה אפשר ומה אתם עושים בשביל לחוות חיים ערניים ושקטים יותר.
חשוב שזה יהיה לנו ברור, אחרת איך נוכל להתמיד בכך לאורך זמן וללא הפסקה?